בבוקר שאחרי שנשרוף את זך. שיר ורעיון.

בבוקר שאחרי שנשרוף את זך
יהיה ריח חרוך באוויר
אותיות כלבלב הו בי די בם בם יפרחו באוויר
וקרעי עמודים ירחפו באין אוסף
אנשים יאמרו אחד לשני "עד הלילה השתינו לנו לתוך הפה ואמרו
אל תאמרו שתן תאמרו שירה, שירה"
משוררים יגידו שלוש יתכוונו לשלושה אבל יוכלו להקריא בערבי שירה
וזו תהיה שירה שכמותה לא נשמעה
לא נדע לאן להוליך את הזעם
נמצא דפי שירה קרועים בקצותם
כמו שמש שזורחת כמו צל שנופל
נמציא לשירים סופים חדשים.

אז עכשיו כל הצד האחר מסתער על החבר'ה של ערס פואטיקה , "מילים, מילים", הם צווחים. "תתנצל, תסביר, תפרש, תפרשן, תזכירו את הקודמים". ואין  שקט פנימי לכתוב שירים טובים. עולם נברא מחלל פנוי וסופי טורי דעות להישלח לפח. תרבות לא יכולה לצמוח יש מאין, רק אליק נולד מן הים ותראו איך הוא גמר. אולי ערב שירים של ערס פואטיקה עם פרשנות מחודשת לשירי זך וגורי?. ואורחי הכבוד, ונעשה להם כבוד, יהיו גורי וזך?. יש מצב?.