מה מיוחד ביום שבת?

"מה מיוחד ביום שבת?" שאלה המורה את כיתה א'2 ואני ידעתי את התשובה, מרים יד מהססת לאוויר העולם. ידעתי את התשובה, כי הייתי הולך בשבת בבוקר לתפילה בבית הכנסת והאור של השמש בעיניי והשקט שאיננו מופר על ידי רעש מכוניות מאפשר לציפורים לצייץ במלוא הכוח."אתה שם" החוותה המורה, ואני עניתי "מה שמיוחד ביום השבת זה שהציפורים מצייצות". המורה מביטה בי בדממה ואז אומרת "לא נכון. הציפורים מצייצות בכל יום. מישהו אחר רוצה לענות", ואני כבר מתחיל לקבור את עצמי בתוך שריון ויכול לשמוע עם הד את התשובה הנכונה "יפה מאוד יהודה, אסור לנסוע ביום שבת". אז אם גם אתם מאלו שיודעים לתת תשובות בעיקר לעצמכם, הגעתם למקום הנכון.







יום רביעי, 28 במרץ 2012

אסק שמיים- שיר לזכרו של יובל גליק

בחודשים האחרונים אני יוצר במסגרת בית אביחי פרוייקט בשם "עד חמש דקות, זיכרון", פרוייקט שמבקש לדייק את השפה של סרטי יום הזיכרון, וזאת על ידי הצגת סיפורי הנופלים כסרטי אנימציה קצרים. אחד מהסרטים הוא הסיפור של יובל גליק, טייס חיל האוויר שנהרג בהתרסקות מטוסו בכנרת , או יותר נכון הסיפור של אמא של יובל, רחל, שנסעה לכינרת על מנת לסלוח לה (ולא אגלה מה קרה בסוף אבל אפשר לשמוע את זה גם ברדיו וגם לקרוא בספר "להיות אמא")
בכל מקרה לי וליובל יש עבר משותף שנמשך עוד מה1994 ומי שירצה לגלות אותו יצטרך להיכנס לאתר של בית אביחי ולקרוא.בכל מקרה אני מפרסם את השיר שכתבתי ליובל בשנת 2006 בעקבות מפגש מחודש עימו

אֶסַּק שָׁמַיִם

אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק

אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה

כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן אֱלֹהַי יָדַעְתָּ כֻלָּהּ

(ע"פ תהלים קלט)

ב1991 בשעת בוקר מוקדמת התרסק סרן יובל גליק עם מטוסו במימי הכנרת. כעבור כשנתיים אימו רחל הוציאה לאור ספר תצלומים מעזבונו. כעבור עשרים שנה נמצא השיר הבא בחדרו.

כִּי יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בִּנְגִיעוֹת מַכָּ"ם לוֹטְפוֹת

כְּבַקַּר טִיסָה הִסְכַּנְתָּה דְּרָכַי וְשָׁמַרְתָּ חַיַּי מֵרָחוֹק

הַמְבַקֵּשׁ לוֹמַר לִי שְׁבֹר

מַחְסוֹם קוֹל וְאוֹר וְחֹשֶׁךְ הַרְחֵק מִכָּאן וּמִמֶּנִּי

גְּבוּלוֹת צַעַר וְאֵימָה שֶׁבָּהֶם חַיֵּינוּ עוֹבְרִים

אוֹתָן שְׁעוֹת דִּמְדּוּמִים וְחֹשֶׁךְ

וְעֵינַי לֹא שְׂבֵעוֹת מֵהַבִּיט

הַפְּלִיאָה הַנִּשְׂגָּבָה מִמֶּנִּי, וְלֹא אוּכַל לָהּ –

אָנָּה אֶבְרַח וְיוֹם כְּלַיְלָה וְהָאוֹר מַחְשִׁיךְ

וְלָבוֹא וְלָשׁוּף וְאֵין יָד בֶּחָלָל הָרֵיק

וְאֶסַּק מַיִם


וְאֶל בֶּטֶן אִמִּי לָשׁוּב,

כָּאן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לֹא בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וּבַמַּיִם מִתַּחַת

אֶל אִמָּא כְּכִסֵּא מַפְלֵט לְנַפְשִׁי הָאוֹבֶדֶת, וְשׁוֹתֵק

עִם שַׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם

עוֹד לוֹמַר, אִמָּא אוֹהֵ–

וְהַקֶּשֶׁר אוֹבֵד.


וְהוּא נָסַק מַיִם נֵד עָלָה וְהַיָּם לֹא נִבְקַע

תְּמוּנוֹתָיו הֵן נוֹפֵי יַלְדוּתִי שְׁאִיפוֹת חַיַּי בְּדִמְיוֹן

מְגַלּוֹת לִי בְּפִרְקֵי זְמַן מַה בִּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת

יֶלֶד עִם גַּלְגַּל בִּרְחוֹב רֵיק – אוֹמְרִים אַהֲבָה יֵשׁ

יום שלישי, 20 במרץ 2012

כשאתה מגלה להפתעתך שמלמדים אותך באוניברסיטה העברית

לפני מספר ימים התקשרה אלי דפנה, ידידה טובה, ואמרה כי היא פתחה את הסיליבוס של הקורס בו היא אמורה להשתתף בסמסטר הקרוב, ושם גילתה שיר שלי בין שירים של יהודה עמיחי ודוד המלך . האמת שהופתעתי, ביני לבין סילבוסים של קורסים אין יחסי קירבה מיוחדים, ולכן שאלתי אותה של מי הקורס, והיא ענתה "של אסתר חזון". ואז הדברים היו ברורים יותר. לפני מספר שנים הייתי תלמיד בקורס של אסתר שעסק בשירת תחינות וקינות (וכל מה שבן אדם עושה כשאין מולו פרטנר ממשי לפחות כמוהו) ובעקבות הקורס כתבתי כמה שירים, אחד מהם היה "סלח נא ביד תסלח".  אז כדי שהשיר לא יתחבא לו רק בסיליבוסים דיגיטליים אתם מוזמנים ומוזמנות לקרוא.

סלח נא ביד תסלח

וְאָנָּא סְלַח עַל הַיָּד הַחֲזָקָה עַל הַהִתְמַכְּרוּת לְעָצְמָה

לָאֶפְשָׁרוּת הַמְּהִירָה לְהַטְבִּיעַ תָּו לֹא נִרְאֶה עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים


וְאָנָּא סְלַח עַל הַהִתְמַכְּרוּת לַרְבִיצָה

עַל שֶׁהַיִינוּ טוֹבִים מִדַּי וְזָכַרְנוּ

וְאָמַרְנוּ דַּי לְעֶצֶם הַמַּבָּט


וְאָנָּא סְלַח עַל הַתְּהוֹם שֶׁפָּעַרְנוּ וְהֶאֱשַׁמְנוּ אוֹתְךָ בָּהּ

וְלֹא הָיָה לְךָ חֵלֶק וְלוּ בְּדָבָר

שֶׁהַכֹּל  בָּנוּ


וְאָנָּא סְלַח שֶׁבִּקַּשְׁנוּ לָצֵאת מִמָּקוֹם מְנֻגַּע לְשֵׁם יִחוּד קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ

וְהִגַּעְנוּ לְמָקוֹם אַחֵר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם דּוֹמֶה מֵאַחֵר


וְאָנָּא סְלַח עַל הַבֶּכִי וְהַנֶּהִי עַל הָרַחֲמִים הָעַצְמִיִּים

הֵן הִנְנוּ חַלָּשִׁים זוֹבְחֵי מֵתִים מְצַפִּים בְּטִמְטוּם לֵב לַתַּחֲזִית


וְאָנָּא סְלַח כִּי מֵהַדִּין כְּבָר הִתְיָאַשְׁנוּ וְרַק חֶסֶד זוֹרֵם פֹּה

וְאָנָּא סְלַח שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אֵלֶיךָ אַךְ לֹא מְצַפֶּה שֶׁתִּשְׁמַע

מְלַהֵג בְּשָׁחֹר עַל לָבָן בְּסִפְרִיָּה מְמוּזֶגֶת הֵיטֵב


וְאָנָּא זְכֹר
וְאָנָּא סְלַח
וְאַנָּא שְׁלַח 


יום שני, 5 במרץ 2012

חוויות מפגישה עם פעילים אנטי ישראלים בקולג' במדינת ניו יורק

שבוע שעבר סיימתי מסע בן שבוע בארצות הברית. הצטרפתי כחבר למשלחת "הפנים של ישראל", משלחת שהמטרה שלה הייתה להציג את הפנים האנושיות והפרטיות של ישראל בפני קהלים זרים. יצאנו לדרך, והאמת היא שהכינו אותנו לדם אש ותמרות עשן בגלל שבוע האפרטהייד, שבוע המצויין ברחבי העולם ומטרתו להשוות בין ישראל לבין שלטון האפרטהייד, אבל המציאות באמת שעלתה על כל דמיון, והקבוצה שלי לא רק שהציגה פנים אנושיות של ישראל אלא גם גילתה פנים אנושיות של אנשים שלא תמיד מסכימים איתנו. מצרף את מה שכתבתי בדף הקבוצה בפייסבוק:


לקראת מפגש סוער עם פעילים פרו פלשתינאים בקולג' אי שם במדינת ניו יורק-חייב לשתף בחוויה מאתמול. הגענו לשיחה בבית הלל בקולג' שידוע בפעילות האנטי ישראלית שלו. האווירה היא שלקראת מלחמה: דיווחים על פעילים פרו פלשתינאים שבאים לפוצץ את המפגש, משטרה מקומית מפטרלת, ומתח עצור שהולך ונדחס לקראת פיצוץ.האמת היא שאני שמח מאוד בבאלגן שהולך להיות. כמי שמתעד את המשלחת היה חסר לי קונפליקט עד הרגע הזה. אני יוצא מחוץ לבית הלל ולקראתי פוסעת קבוצת הפעילים עם כפיות על הצוואר והראשים, עם תיקים גדולים סגורים ועם מבט של רצח בעיניים. המשטרה המקומית נכנסת לתוך האולם והאירוע מתחיל.אני עם המצלמה כל הזמן עובר בין הדוברים (המדהימים!!!)על הבמה, לבין הפעילים שזוממים את זממם, המתח הולך ומצטבר, הזעם הולך ונדחס ופתאום תפסתי את עצמי- בשביל זה הגעתי עד לכאן?, לתעד אלימות?.הורדתי את המצלמה שמתי אותה בצד ופניתי לקהל כשאני יוצר את קשר העין דווקא עם הפעילים. לא יודע מה היה שם ואיך זה קרה אבל היה מפגש מרתק- היו שאלות קשות, היו אי הסכמות אבל המדהים הוא שלא זה בלבד שהמפגש לא פוצץ אלא שאחרי שהמפגש הרשמי הסתיים נשארנו לעוד שיחה של 40 דקות עם הפעילים לדיון אישי ועמוק של אחד על אחד. אחרי המפגש האחראית על בית הלל אמרה לנו כי זו הפעם הראשונה שדוברים ישראלים מצליחים ליצור קשר רגשי ולהציג עמדה ישראלית מורכבת וברורה, לא רק עם הסטודנטים היהודיים אלא גם ובעיקר, עם הסטודנטים הערביים. זה באמת לא חשוב מה נאמר, כדי שדיון כזה בכלל יוכל להתקיים אני חושב שצריך להבין בשביל מה אנחנו כאן. שכל אחד ישאל בפשטות, בשביל מה אני נמצא כאן?

לקראת פורים ויום ההולדת שלי ארבעה שירי אהבה ופרידה

יום ההולדת שלי הוא ט"ז אדר ב' או ה15 במרץ (כותבים במרץ או למרץ?). למניינם. במשך הרבה שנים יום ההולדת היה יום מודחק עבורי, יום שלא רציתי לציין כי פשוט לא אהבתי את היום שמצלצל בכל הפעמונים בכוח ומודיע "זמנך עבר". אז הדחקתי. אבל כשגדלים תהליך הצמיחה לא נותן לך מנוח וכך במשך ארבע שנים רצופות היה יום ההולדת שלי, הזמן בו נגמרו (או התחילו ונגמרו) קשרים ואהבות. בסוף אותן ארבע שנים כבר הייתי מוכן לגדול, הייתי מוכן לחגוג ימי הולדת, והייתי מוכן לאהבה ולזוגיות שתבוא. אז כדי לעשות סדר בעינינים אני מצרף את השירים שנכתבו בעקבות כל אחת מהפרידות וגם קישור לביצוע עדין רגיש ומעולה של אפרת אפטר לשיר "החזר זיכרון". (הערב חשובה: השירים מעורבבים כך שאפילו אל תנסו להתאים סדר הופעה לזמן כרונולוגי של כתיבה).

הקישור לשיר של אפרת  שהוקלט במהלך אירוע "מילים ולחן" ב"חאנל'ה", המקום הכי שווה בירושלים לחיבור והיתוך בין מוזיקה וכל סוג אמנות אחר.
http://www.youtube.com/watch?v=XGsF_fU8EbU&nofeather=True

ועכשיו אתם מוזמנים לקרוא את השירים, מקווה שתהנו.
אחרי (מחזור שירים)

התעוררות

חָלַמְתִּי אֶת עַצְמִי בְּתוֹכֵךְ

יְקִיצָה

גִּלִּיתִי אֶת עַצְמִי בְּתוֹכִי

עוֹלֶה עַל גְּדוֹתַי.


סידור בגדים

לִמַּדְתְּ אוֹתִי לְסַדֵּר פְּחָדִים בָּאָרוֹן

קְפָלִים כְּלַפֵּי פְּנִים שְׁלֵמוּת מְגֹהֶצֶת כְּלַפֵּי חוּץ

עַד שֶׁגִּלִּית

שֶׁאֲנִי לֹא שְׁלֵמוּת לֹא אָרוֹן לֹא בֶּגֶד וַאֲפִלּוּ לֹא קְפָלִים

אֲנִי קְרָעִים.


שתיקה

כִּי לֹא הָיָה דַּי בִּשְׁתִיקָה

הַדִּבּוּר נִצְרַח

לְאַלְחֵשׁ אֶת קַוֵּי הַמֶּרְחָק


האפס המוחלט

בָּרֶגַע שֶׁעוֹבְרִים קַו שֶׁל קֹר

שֶׁאוֹתוֹ אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר

נוֹזְלִים כְּבָר לֹא קוֹפְאִים

וְהוֹפְכִים לְנוֹזְלֵי עַל

יְכוֹלִים לִקְרֹעַ  כָּל דָּבָר

דִּמְעָה שֶׁלִּי עַל הַלֵּב שֶׁלָּךְ

תַּחְדֹּר?.


הנה תמו יום קרב וערבו

הַחְלָפוֹת שְׁבוּיִים

הַלַּיְלָה קִבַּלְתִּי מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם

בְּתַכְרִיךְ שָׁחֹר שֶׁל מַחְשֵׁב נַיָּד

קוֹרֵעַ קְרִיעָה

עַל מִבְרֶשֶׁת הַשִּׁנַּיִם שֶׁסִּמְּלָה לִי קִיּוּם

עִם מִי הָלַכְתִּי לִישֹׁן עִם מִי בִּקַּשְׁתִּי לָקוּם.


סיום (יוחאי ישנו?)

אַל תְּחַפְּשִׂי אוֹתִי עוֹד

בֵּין מִלּוֹת הַשִּׁיר

זֶה רַק מִי שֶׁהָיִיתִי

זֶה רַק מִי שֶׁהָיִית

כְּבָר לֹא שָׁם בַּשִּׁיר שֶׁכָּאן

יוֹחַאי יֶשְׁנוֹ?

מִצְטַעֲרִים, יוֹחַאי אֵינֶנִּי.


פורים. ירושלים. תשס"ט


בְּהִתְפַּקְּחוּת, שֶׁמֶשׁ עוֹלָה מֵעַל יְרוּשָׁלַיִם

פֵיּוֹת קְרוּעוֹת כְּנָפַיִם מְרַחֲפוֹת עַל אֵדֵי אַלְכּוֹהוֹל אַחֲרוֹנִים

נִצְבָּעוֹת בְּוָּרֹד שַׁקּוּף לִקְרַאת נְחִיתָה

נִגְמְרוּ שְׂדוֹת הַחֹשֶׁךְ מֶרְחֲבֵי הַדִּמְיוֹן צִמְצְמוּ עַצְמָם כְּדֵי נְקֻדָּה

עַמּוּדֵי תְּאוּרָה פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם בְּכְבִישׁ תֵּל אָבִיב יְרוּשָׁלַיִם

מַסְבִּירִים בִּשְׂפַת מֶתַח גָּבוֹהַּ מַדּוּעַ שְׁמֵךְ נִכְתַּב בִּשְׁלֹשָׁה אֹפָנִים

מַסְבִּירִים לִי מַדּוּעַ פָּחַדְתְּ לְהַבִּיט לִי בָּעֵינַיִם

מַסְבִּירִים לִי אֶת כֹּל מָה שֶׁלֹּא בִּקַּשְׁתִּי לְהָבִין


החזר זיכרון

הַלַּיְלָה נֶחְלַמְתִּי בְּפַחַד פִּתְאֹם


מָטוֹס נוֹסְעִים בִּדְמָמָה מֵעַל שָׂדֶה בִּתְעוּפָה

הַלַּיְלָה הָיִיתִי הֶבְזֵק הַלַּיְלָה הָיִיתִי שְׁקִיעָה

הַלַּיְלָה הָיִיתִי שְׁבָרִים וּשְׂרִידִים וּקְרָעִים וּקְרִיסָה-

כִּסּוּי רֹאשׁ מְפֻלָּשׁ בֶּעָפָר וּתְמוּנוֹת חֲתֻנָּה

גִּ'יפּ וְחַפָּ"ק, טַבַּעַת רְפָאִים וְכִסּוּי הִינוּמָה


הַלַּיְלָה הָיִיתִי רוֹכְסָן שֶׁנִּפְתַח וְסָגַר עַל שָׁנִים שֶׁעָבְרוּ

הַלַּיְלָה סוֹבַבְתִּי מַפְתֵּחַ בְּחוֹר שֶׁל מַנְעוּל


הַלַּיְלָה הָיִיתִי אָקְט חֲתֻנָּה הַלַּיְלָה פִּשַּׂקְתִּי רַגְלַיִם

הַלַּיְלָה אַתְּ דָּשְׁתְּ בִּי אֶת בְּרִית זִכְרוֹנֵךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה הִתְעַבַּרְתְּ בִּי

וְהָיִיתִי נִקְבַּת שִׁכְחָה וְהָיִית בִּי זִרְמַת זִכָּרוֹן

וְהָיִיתִי חֹדֶשׁ בֵּן אַרְבַּע שָׁנִים וְלֹא לַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי

 
הכרית הצלב הסולם והאקדח
מִדֵּי לַיְלָה נִצְלָב, כָּרִית בְּפִּי שֶׁצְּעָקָה לֹא תִּשְׁמַע
יָדַי פְּרוּשׂוֹת לִצְדָדִים מְחַכּוֹת לַמַּסְמְרִים
וַחֲלוֹמוֹת כְּבֵדִים כְּקַלְגַּסִּים לְהַעֲבִיר בְּדֶרֶךְ יִסּוּרִים.
מִדֵּי לַיְלָה מַפְקִיד רוּחִי בְּיָדְךָ
מַעֲמִיד סֻלָּמוֹת לַשָּׁמַיִם
אַךְ מַלְאָכֵי אֱלֹהִים לֹא עוֹלִים, לֹא יוֹרְדִים.
עִם שִׂימַת הָרֹאשׁ הַכָּרִית בַּאֲנָחָה
מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי מִי מֵהֶן אוֹמֶרֶת
"עָלַי הַצַּדִּיק יַנִּיחַ רֹאשׁוֹ, עָלַי הַצַּדִּיק יַנִּיחַ רֹאשׁוֹ".
אָדָם נִבְחָן בְּלֵילוֹתָיו
מָהֵם הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמָרִים?
מָהֵם הַקּוֹלוֹת שֶׁשׁוֹמֵעַ?
וְלָמָּה לְבַד?
וְאוּלַי לֹא לְבַד, אוּלַי רָחֵל שֶׁפָּתְחָה אֶת הַנֶּצַח מֵרָחוֹק?
בְּאוֹר רִאשׁוֹן מְקַפֵּל סֻלָּמוֹת,
לְלֹא רָחֵל לְצִדִּי, אֲבָנִים לִמְרַאֲשׁוֹתָי.