מה מיוחד ביום שבת?

"מה מיוחד ביום שבת?" שאלה המורה את כיתה א'2 ואני ידעתי את התשובה, מרים יד מהססת לאוויר העולם. ידעתי את התשובה, כי הייתי הולך בשבת בבוקר לתפילה בבית הכנסת והאור של השמש בעיניי והשקט שאיננו מופר על ידי רעש מכוניות מאפשר לציפורים לצייץ במלוא הכוח."אתה שם" החוותה המורה, ואני עניתי "מה שמיוחד ביום השבת זה שהציפורים מצייצות". המורה מביטה בי בדממה ואז אומרת "לא נכון. הציפורים מצייצות בכל יום. מישהו אחר רוצה לענות", ואני כבר מתחיל לקבור את עצמי בתוך שריון ויכול לשמוע עם הד את התשובה הנכונה "יפה מאוד יהודה, אסור לנסוע ביום שבת". אז אם גם אתם מאלו שיודעים לתת תשובות בעיקר לעצמכם, הגעתם למקום הנכון.







יום שני, 5 במרץ 2012

לקראת פורים ויום ההולדת שלי ארבעה שירי אהבה ופרידה

יום ההולדת שלי הוא ט"ז אדר ב' או ה15 במרץ (כותבים במרץ או למרץ?). למניינם. במשך הרבה שנים יום ההולדת היה יום מודחק עבורי, יום שלא רציתי לציין כי פשוט לא אהבתי את היום שמצלצל בכל הפעמונים בכוח ומודיע "זמנך עבר". אז הדחקתי. אבל כשגדלים תהליך הצמיחה לא נותן לך מנוח וכך במשך ארבע שנים רצופות היה יום ההולדת שלי, הזמן בו נגמרו (או התחילו ונגמרו) קשרים ואהבות. בסוף אותן ארבע שנים כבר הייתי מוכן לגדול, הייתי מוכן לחגוג ימי הולדת, והייתי מוכן לאהבה ולזוגיות שתבוא. אז כדי לעשות סדר בעינינים אני מצרף את השירים שנכתבו בעקבות כל אחת מהפרידות וגם קישור לביצוע עדין רגיש ומעולה של אפרת אפטר לשיר "החזר זיכרון". (הערב חשובה: השירים מעורבבים כך שאפילו אל תנסו להתאים סדר הופעה לזמן כרונולוגי של כתיבה).

הקישור לשיר של אפרת  שהוקלט במהלך אירוע "מילים ולחן" ב"חאנל'ה", המקום הכי שווה בירושלים לחיבור והיתוך בין מוזיקה וכל סוג אמנות אחר.
http://www.youtube.com/watch?v=XGsF_fU8EbU&nofeather=True

ועכשיו אתם מוזמנים לקרוא את השירים, מקווה שתהנו.
אחרי (מחזור שירים)

התעוררות

חָלַמְתִּי אֶת עַצְמִי בְּתוֹכֵךְ

יְקִיצָה

גִּלִּיתִי אֶת עַצְמִי בְּתוֹכִי

עוֹלֶה עַל גְּדוֹתַי.


סידור בגדים

לִמַּדְתְּ אוֹתִי לְסַדֵּר פְּחָדִים בָּאָרוֹן

קְפָלִים כְּלַפֵּי פְּנִים שְׁלֵמוּת מְגֹהֶצֶת כְּלַפֵּי חוּץ

עַד שֶׁגִּלִּית

שֶׁאֲנִי לֹא שְׁלֵמוּת לֹא אָרוֹן לֹא בֶּגֶד וַאֲפִלּוּ לֹא קְפָלִים

אֲנִי קְרָעִים.


שתיקה

כִּי לֹא הָיָה דַּי בִּשְׁתִיקָה

הַדִּבּוּר נִצְרַח

לְאַלְחֵשׁ אֶת קַוֵּי הַמֶּרְחָק


האפס המוחלט

בָּרֶגַע שֶׁעוֹבְרִים קַו שֶׁל קֹר

שֶׁאוֹתוֹ אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר

נוֹזְלִים כְּבָר לֹא קוֹפְאִים

וְהוֹפְכִים לְנוֹזְלֵי עַל

יְכוֹלִים לִקְרֹעַ  כָּל דָּבָר

דִּמְעָה שֶׁלִּי עַל הַלֵּב שֶׁלָּךְ

תַּחְדֹּר?.


הנה תמו יום קרב וערבו

הַחְלָפוֹת שְׁבוּיִים

הַלַּיְלָה קִבַּלְתִּי מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם

בְּתַכְרִיךְ שָׁחֹר שֶׁל מַחְשֵׁב נַיָּד

קוֹרֵעַ קְרִיעָה

עַל מִבְרֶשֶׁת הַשִּׁנַּיִם שֶׁסִּמְּלָה לִי קִיּוּם

עִם מִי הָלַכְתִּי לִישֹׁן עִם מִי בִּקַּשְׁתִּי לָקוּם.


סיום (יוחאי ישנו?)

אַל תְּחַפְּשִׂי אוֹתִי עוֹד

בֵּין מִלּוֹת הַשִּׁיר

זֶה רַק מִי שֶׁהָיִיתִי

זֶה רַק מִי שֶׁהָיִית

כְּבָר לֹא שָׁם בַּשִּׁיר שֶׁכָּאן

יוֹחַאי יֶשְׁנוֹ?

מִצְטַעֲרִים, יוֹחַאי אֵינֶנִּי.


פורים. ירושלים. תשס"ט


בְּהִתְפַּקְּחוּת, שֶׁמֶשׁ עוֹלָה מֵעַל יְרוּשָׁלַיִם

פֵיּוֹת קְרוּעוֹת כְּנָפַיִם מְרַחֲפוֹת עַל אֵדֵי אַלְכּוֹהוֹל אַחֲרוֹנִים

נִצְבָּעוֹת בְּוָּרֹד שַׁקּוּף לִקְרַאת נְחִיתָה

נִגְמְרוּ שְׂדוֹת הַחֹשֶׁךְ מֶרְחֲבֵי הַדִּמְיוֹן צִמְצְמוּ עַצְמָם כְּדֵי נְקֻדָּה

עַמּוּדֵי תְּאוּרָה פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם בְּכְבִישׁ תֵּל אָבִיב יְרוּשָׁלַיִם

מַסְבִּירִים בִּשְׂפַת מֶתַח גָּבוֹהַּ מַדּוּעַ שְׁמֵךְ נִכְתַּב בִּשְׁלֹשָׁה אֹפָנִים

מַסְבִּירִים לִי מַדּוּעַ פָּחַדְתְּ לְהַבִּיט לִי בָּעֵינַיִם

מַסְבִּירִים לִי אֶת כֹּל מָה שֶׁלֹּא בִּקַּשְׁתִּי לְהָבִין


החזר זיכרון

הַלַּיְלָה נֶחְלַמְתִּי בְּפַחַד פִּתְאֹם


מָטוֹס נוֹסְעִים בִּדְמָמָה מֵעַל שָׂדֶה בִּתְעוּפָה

הַלַּיְלָה הָיִיתִי הֶבְזֵק הַלַּיְלָה הָיִיתִי שְׁקִיעָה

הַלַּיְלָה הָיִיתִי שְׁבָרִים וּשְׂרִידִים וּקְרָעִים וּקְרִיסָה-

כִּסּוּי רֹאשׁ מְפֻלָּשׁ בֶּעָפָר וּתְמוּנוֹת חֲתֻנָּה

גִּ'יפּ וְחַפָּ"ק, טַבַּעַת רְפָאִים וְכִסּוּי הִינוּמָה


הַלַּיְלָה הָיִיתִי רוֹכְסָן שֶׁנִּפְתַח וְסָגַר עַל שָׁנִים שֶׁעָבְרוּ

הַלַּיְלָה סוֹבַבְתִּי מַפְתֵּחַ בְּחוֹר שֶׁל מַנְעוּל


הַלַּיְלָה הָיִיתִי אָקְט חֲתֻנָּה הַלַּיְלָה פִּשַּׂקְתִּי רַגְלַיִם

הַלַּיְלָה אַתְּ דָּשְׁתְּ בִּי אֶת בְּרִית זִכְרוֹנֵךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה הִתְעַבַּרְתְּ בִּי

וְהָיִיתִי נִקְבַּת שִׁכְחָה וְהָיִית בִּי זִרְמַת זִכָּרוֹן

וְהָיִיתִי חֹדֶשׁ בֵּן אַרְבַּע שָׁנִים וְלֹא לַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי

 
הכרית הצלב הסולם והאקדח
מִדֵּי לַיְלָה נִצְלָב, כָּרִית בְּפִּי שֶׁצְּעָקָה לֹא תִּשְׁמַע
יָדַי פְּרוּשׂוֹת לִצְדָדִים מְחַכּוֹת לַמַּסְמְרִים
וַחֲלוֹמוֹת כְּבֵדִים כְּקַלְגַּסִּים לְהַעֲבִיר בְּדֶרֶךְ יִסּוּרִים.
מִדֵּי לַיְלָה מַפְקִיד רוּחִי בְּיָדְךָ
מַעֲמִיד סֻלָּמוֹת לַשָּׁמַיִם
אַךְ מַלְאָכֵי אֱלֹהִים לֹא עוֹלִים, לֹא יוֹרְדִים.
עִם שִׂימַת הָרֹאשׁ הַכָּרִית בַּאֲנָחָה
מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי מִי מֵהֶן אוֹמֶרֶת
"עָלַי הַצַּדִּיק יַנִּיחַ רֹאשׁוֹ, עָלַי הַצַּדִּיק יַנִּיחַ רֹאשׁוֹ".
אָדָם נִבְחָן בְּלֵילוֹתָיו
מָהֵם הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמָרִים?
מָהֵם הַקּוֹלוֹת שֶׁשׁוֹמֵעַ?
וְלָמָּה לְבַד?
וְאוּלַי לֹא לְבַד, אוּלַי רָחֵל שֶׁפָּתְחָה אֶת הַנֶּצַח מֵרָחוֹק?
בְּאוֹר רִאשׁוֹן מְקַפֵּל סֻלָּמוֹת,
לְלֹא רָחֵל לְצִדִּי, אֲבָנִים לִמְרַאֲשׁוֹתָי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה