אף פעם לא ראיתי את הצד החברתי כצד החזק שלי, לא רק בשל מגבלות אובייקטיביות ביכולת החברתית (הירודות מאוד יש לומר)אלא גם כבחירה מודעת. לשמחתי לפני כחצי שנה הדברים השתנו באופן דרמטי עם תחילת העבודה שלי בהדרכת נערים במרכז "עוז לעמו".
לפני כשנה צילמתי סרט תדמית עבור משרד הרווחה ומשרד החינוך. במהלך הצילומים לסרט הכרתי את חנה גן, מפקחת אזורית של משרד הרווחה שעוסקת בתחום של נוער בסיכון, בסוף יום הצילום ניגשה חנה ואמרה "תשמע, יש בך משהו שיכול להתאים לנו, הייתי רוצה לשלב אותך בעבודה עם הנערים שלנו", הסכמתי בחפץ לב ולו לניסיון. אחרי מספר חודשים של התארגנויות לוגיסטיות התחלתי את העבודה עם קבוצת נערים ממשפחות חרדיות אשר בוחנים את מקומם במרכז לנוער "עוז לעמו"- חיפוש, שאני חייב להדגיש מתרחש בתוך מסגרות הקהילה ומתוך תמיכה וראייה רחבה של כלל המערכות העירוניות.
אחרי חצי שנה של עבודה והיכרות עם החברה החרדית אני, ליאוש הישראלי הקבוע מ"המצב של החברה החרדית" כבר לא שותף, ומבין שהחברה החרדית היא חברה שיכולה להיות מובלת על ידי אנשים מצויינים אשר מבינים את הצרכים החברתיים והקהילתיים מתוך כלים מקצועיים.
עם הזמן, נוצרה קבוצה מגובשת של נערים אשר ביחד, בעבודה משותפת, יוצרת סרטים תיעודיים וסרטי תדמית, והכל מתוך הבנה, כי צילום וקולנוע הם כוחות בעולם אשר עוזרים לנו כבני אדם לבחון את המקום שלנו בעולם, ולאן אנחנו רוצים להגיע, לא רק במובן הממשי מקצועי אלא גם במובן הרוחני נפשי. החיבור לקולנוע הוא חיבור קלאסי עבור הנערים, דמיון, אינטואיציה, יצירתיות וכל אותם דברים שלעיתים לצערי אובדים בעולם הפורמלי, הם אבני היסוד של מה שאנחנו עושים יחד. כך גם השפעת הגומלין של היצירה המשותפת על הנערים, היכולת לראות לפתע את אותם המראות רק מזווית חדשה ומעניינת.
עם הזמן גיליתי כי הנוער שמוגדר "בסיכון" הוא למעשה נוער עם סיכוי נפלא לצמיחה, אם רק מקשיבים ומבינים במה הוא חזק ומה היכולות שלו ולא היכולת שהיינו רוצים שיהיו לו (בחברה המערבית- לימודים ריאליים בדרך כלל ובחברה מסורתית לימודי קודש עם הדגשה של הצד הלוגי) והנוער שמוגדר "מנותק" הוא למעשה מחובר מאוד, רק תלוי למה.
לסיום מצרף סרט קצר שעשינו אחרי יום צילום בירושלים (תנו לעצמכם 8 דקות לראות את כל הסרט, זה יהיה שווה את זה)
http://www.youtube.com/watch?v=hUjpWBZ3Za4
לפני כשנה צילמתי סרט תדמית עבור משרד הרווחה ומשרד החינוך. במהלך הצילומים לסרט הכרתי את חנה גן, מפקחת אזורית של משרד הרווחה שעוסקת בתחום של נוער בסיכון, בסוף יום הצילום ניגשה חנה ואמרה "תשמע, יש בך משהו שיכול להתאים לנו, הייתי רוצה לשלב אותך בעבודה עם הנערים שלנו", הסכמתי בחפץ לב ולו לניסיון. אחרי מספר חודשים של התארגנויות לוגיסטיות התחלתי את העבודה עם קבוצת נערים ממשפחות חרדיות אשר בוחנים את מקומם במרכז לנוער "עוז לעמו"- חיפוש, שאני חייב להדגיש מתרחש בתוך מסגרות הקהילה ומתוך תמיכה וראייה רחבה של כלל המערכות העירוניות.
אחרי חצי שנה של עבודה והיכרות עם החברה החרדית אני, ליאוש הישראלי הקבוע מ"המצב של החברה החרדית" כבר לא שותף, ומבין שהחברה החרדית היא חברה שיכולה להיות מובלת על ידי אנשים מצויינים אשר מבינים את הצרכים החברתיים והקהילתיים מתוך כלים מקצועיים.
עם הזמן, נוצרה קבוצה מגובשת של נערים אשר ביחד, בעבודה משותפת, יוצרת סרטים תיעודיים וסרטי תדמית, והכל מתוך הבנה, כי צילום וקולנוע הם כוחות בעולם אשר עוזרים לנו כבני אדם לבחון את המקום שלנו בעולם, ולאן אנחנו רוצים להגיע, לא רק במובן הממשי מקצועי אלא גם במובן הרוחני נפשי. החיבור לקולנוע הוא חיבור קלאסי עבור הנערים, דמיון, אינטואיציה, יצירתיות וכל אותם דברים שלעיתים לצערי אובדים בעולם הפורמלי, הם אבני היסוד של מה שאנחנו עושים יחד. כך גם השפעת הגומלין של היצירה המשותפת על הנערים, היכולת לראות לפתע את אותם המראות רק מזווית חדשה ומעניינת.
עם הזמן גיליתי כי הנוער שמוגדר "בסיכון" הוא למעשה נוער עם סיכוי נפלא לצמיחה, אם רק מקשיבים ומבינים במה הוא חזק ומה היכולות שלו ולא היכולת שהיינו רוצים שיהיו לו (בחברה המערבית- לימודים ריאליים בדרך כלל ובחברה מסורתית לימודי קודש עם הדגשה של הצד הלוגי) והנוער שמוגדר "מנותק" הוא למעשה מחובר מאוד, רק תלוי למה.
לסיום מצרף סרט קצר שעשינו אחרי יום צילום בירושלים (תנו לעצמכם 8 דקות לראות את כל הסרט, זה יהיה שווה את זה)
http://www.youtube.com/watch?v=hUjpWBZ3Za4
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה