את השבת הכמעט אחרונה שלך עשינו ביחד. רק את ואני. אחרי שאת ואבא התחבקתם ממושכות הוא יצא מהחדר ואביגיל ואוריה ואלישבע ליוו אותו החוצה למטה לחניה. נשארנו רק את ואני. את נימנמת וידעתי כבר שאין לך סיכוי ועדיין ניסיתי הכל, מיילים לארצות הברית, אובות וידעונים. הסתכלתי עלייך ואז הטלפון צילצל זה היה אבא והם שכחו משהו.בחדר. את פתאום התעוררת ואמרת לי "הרגשתי כאילו מישהו מחבק אותי ומרים אותי למעלה". שאלתי אותך אם פחדת ואת אמרת שלא. חשבתי שאולי את רוצה לעבור מן העולם לבד אז אמרתי לך. אם לא פחדת אז יופי את יכולה לחזור לישון ואם הוא ירים אותך שוב פשוט תלכי איתו. ואת כמו ילדה טובה וקטנה פשוט הנהנת עם הראש המתוק שלך וחזרת לנמנם. (למה אני בוכה, זה כבר פתטי). ירדתי למטה ולא ידעתי אם כשאחזור אמצא אותך בחיים. כשחזרתי את עדיין נמנמת, מתחילה את ריצת ההמראה שלך אל אלוהים. החל מאותו רגע לא דיברת. כשנכנסה השבת היינו רק אני ואת. נזכרתי בכל השבת המוארות המשפחתיות עם כל האחים. ופתאום רק אני ואת. שרת לך את לכה דודי וכל כך התכוונתי בקומי צאי מתוך ההפיכה רב לך שבת בעמק הבכא. כל כך רציתי נס. ואחר כך קידשתי ואכלתי את האוכל שאבא השאיר בשבילי. כי את כבר לא יכולת לאכול רק לשתות אפילו הכדורים כבר נתקעו לך בגרון. וככה רק אני ואת בסעודת שבת מפוארת. האכלתי אותך בג'לי וממש החמאתי לך כמו שמאכילים תינוק. אולי לא הייתי שם באמת ואולי הייתי שם בכל הכוח. ואז הלכנו לישון. מיטה ליד מיטה. ופתאום באמצע הלילה התעוררתי בבהלת פתאום כדי לראות אותך פשוט יושבת זקופה כשהחלוק שלך מופשל. כבר לא היית גוף, רק רוח. כמו צדף שבכוח הגיאות נשטף ופעם הולך אל הים ופעם הולך אל החוף כך גם את בלילות האחרונים כבר נשטפת לכיוון הים הגדול. אז פשוט הלבשתי אותך שוב ואמרתי לך אמא הכל בסדר את יכולה לחזור לישון. וחזרת לישון וגם אני. ובבוקר קמנו. וכשהאור עלה ראיתי איך את מכסה את העין שלך עם היד כאילו את בודקת את הראייה וכבר בקושי יכולת לדבר אבל בכל זאת שאלתי ואת ענית שאת לא רואה. ואותי זה הדאיג. וכשהגיע הרופא ושאל אותך (אני לא מאמין שאני כותב אל כלום) "גברת חדד מי זה?" והצביע עלי את נחרת בבוז ואמרת בגאווה "הבן שלי" ואז הוא שאל "איך קוראים לו?" ואת ענית בפליאה כאילו זה הדבר הברור ביותר בעולם, "יוחאי". ואני הייתי כל כך גאה בך. ואז הוא שאל אותך "איזה יום היום?". ואת כבר לא ידעת את התשובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה