במקום קדיש. על טווסים.

בימים האחרונים אנחנו בקיבוץ נאות סמדר, והקיבוץ מלא בטווסים שמסתובבים חופשי כמו חתולות. טווסים הם ציפורים מאוד יפות אבל הקול שלהם די נורא, מין שילוב של זעקת קינה, יללת חתול מיוחם וקרקור עורב. פעם, לפני שנים הגיע למרכז שפירא, הישוב של ההורים שלי, טווס גדול. אף אחד לא יודע מאיפה הוא בא, אף אחד לא ידע איך הוא ממשיך לשרוד בישוב מלא חתולים וכלבים, אבל כולם יכלו לשמוע את זעקות הקינה שלו לפנות ערב. באחת השבתות זמן קצר לפני שהשבת יצאה היינו רק אני ואמא שלי בבית כשלפתע שמענו מרחוק את זעקת הטווס. אמא שלי הסתכלה לי בעיניים ומתוך תוגה והשתתפות אמיתית בצער אמרה עם המבטא הצרפתי הקל שלה, ״מסכן, הוא צריך אשה״. וככה במשפט אחד היא סיכמה את כל הצער שיש בעולם.