אם יש זמן להתגעגע ללחם זה בפסח. ואם יש זמן להתגעגע לאמא זה גם בפסח, אז בהתאם לזאת סיפור קצר על חלות של יום חמישי, אילנה שאול וכמובן, אמא שלי.
בלידות של שני האחים הצעירים שלי, ישי וזיו,אמא כבר לא הייתה במיטבה מבחינה בריאותית והייתה בשמירת הריון בבית החולים קפלן. בשנת 86 עדיין לא הייתה להורים שלי מכונית ולכן כדי להגיע לבקר אותה היינו מצטרפים כטרמפיסטים לחבר׳ה ממרכז שפירא שהיו נוסעים לאזור רחובות. באחד מימי חמישי תפסנו טרמפ, האחים הגדולים, דדי דני ואני, עם אילנה שאול שהייתה האמא של אחד החברים הטובים שלי, אמיתי. אז אחרי שהיא שמה אותנו בקפלן ונסעה לדרכה, הלכנו לבקר את אמא (לצערי אני ממש לא זוכר אותו,אז כנראה שהיה טוב...)
אחרי שסיימנו את הביקור אילנה באה לאסוף אותנו ואיך שנכנסנו לרכב שלה חטפנו מכת ריח מטורפת של חלות שיצאו הרגע מהתנור
אילנה קלטה שלא אכלנו ואנחנו רעבים אז היא אמרה שהיא קנתה את החלות בשבילנו ושאנחנו יכולים לאכול כמה שבא לנו
עוד לא יצאנו את השער של בית החולים ולא נודע כי באה אל קירבנו...
אז באיחור של 27 שנה
תודה אילנה, אין על החלות של ימי חמישי שרק הרגע יצאו מהתנור
מעריכים אותך מאוד
יוחאי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה