מה מיוחד ביום שבת?

"מה מיוחד ביום שבת?" שאלה המורה את כיתה א'2 ואני ידעתי את התשובה, מרים יד מהססת לאוויר העולם. ידעתי את התשובה, כי הייתי הולך בשבת בבוקר לתפילה בבית הכנסת והאור של השמש בעיניי והשקט שאיננו מופר על ידי רעש מכוניות מאפשר לציפורים לצייץ במלוא הכוח."אתה שם" החוותה המורה, ואני עניתי "מה שמיוחד ביום השבת זה שהציפורים מצייצות". המורה מביטה בי בדממה ואז אומרת "לא נכון. הציפורים מצייצות בכל יום. מישהו אחר רוצה לענות", ואני כבר מתחיל לקבור את עצמי בתוך שריון ויכול לשמוע עם הד את התשובה הנכונה "יפה מאוד יהודה, אסור לנסוע ביום שבת". אז אם גם אתם מאלו שיודעים לתת תשובות בעיקר לעצמכם, הגעתם למקום הנכון.







יום ראשון, 13 במאי 2012

כביש 443 ועוד כמה הזיות של לילה

טוב, אז הימים והלילות מתחממים, מיום זיכרון ליום העצמאות ועוד שנייה יום ירושלים ואני אנא אני בא. ביום שלישי האחרון נסעתי מהעבודה לכיוון ירושלים. על מנת להגיע לירושלים צריך לעבור דרך כביש 443, כביש שחותך את הדרך בין ירושלים לתל אביב באזור רמאללה ובנימין. הכביש כולו זרוע נוכחות צבאית, ג'יפים, מחסומים, בטונדות, כבישים צדדיים שמיועדים לפלסתינאים בלבד, אנדרטאות לישראלים שנרצחו בדרך ועוד ועוד. שמתי דיסק שהכין  חבר , ונקרא "sleep time" ובו שירים שצרב על מנת להרדים את ביתו הקטנה. אחרי שעברתי את מחסום מכבים לא ספרתי אפילו 5 דקות ונשבע לכם שנכנסתי לעולם של הזייה-  פנסי ביטחון צהובים, אורות אדומים למניעת התנגשות מסוקים על גבי מצודות בטון, ומוזיקה ישראלית לשנת לילה שנבחרה ביד אמן- הכל התחבר לחלום מעורפל ואני שייטתי בגובה מטר מעל פני האדמה.
כשהגעתי למחסום מחנה עופר ונכנסתי לאזור ירושלים, חשבתי לעצמי שיום יבוא ונתעורר.
שלפתי את האייפון ואני מקווה שאצליח לשתף גם אתכם בחוויה. שימו לב לסרטון שלמעלה ותראו איך אור אדום על גבי מצודת בטון פקח עלי את עינו ולא הפסיק להסתכל עלי.


בסרטון שלמטה שימו לב לאורות שיוצאים מתוך הכביש ומתוך קו ההפרדה המקווקו. מחזה של פעם בחיים, לא מבטיח לכם.