מה מיוחד ביום שבת?

"מה מיוחד ביום שבת?" שאלה המורה את כיתה א'2 ואני ידעתי את התשובה, מרים יד מהססת לאוויר העולם. ידעתי את התשובה, כי הייתי הולך בשבת בבוקר לתפילה בבית הכנסת והאור של השמש בעיניי והשקט שאיננו מופר על ידי רעש מכוניות מאפשר לציפורים לצייץ במלוא הכוח."אתה שם" החוותה המורה, ואני עניתי "מה שמיוחד ביום השבת זה שהציפורים מצייצות". המורה מביטה בי בדממה ואז אומרת "לא נכון. הציפורים מצייצות בכל יום. מישהו אחר רוצה לענות", ואני כבר מתחיל לקבור את עצמי בתוך שריון ויכול לשמוע עם הד את התשובה הנכונה "יפה מאוד יהודה, אסור לנסוע ביום שבת". אז אם גם אתם מאלו שיודעים לתת תשובות בעיקר לעצמכם, הגעתם למקום הנכון.







יום שלישי, 18 ביוני 2013

במקום קדיש. מחוץ לבית כנסת ננטש. המושבה הגרמנית. ירושלים תשע״ג.

התפילה נמצאת בעולם אחר, עם האהבה ואמא
אני כאן בלי, מנסה לטוות קורים
נפרד מאמא, מסתכל על אבא ושואל מתי
מסתכל על בני ובתי, מבין כי בלתי נמנע
תהיה פרידה, וסוף, ועדיין, והם כולם נושמים בי


אתמול לקראת שקיעה צעק מתפלל מחוץ לבית כנסת עזוב
״מנחה, מנחה״, והייתה תחינה בקולו
ואחר כך בשקט, ״עשירי למניין״,
אחר כך דמם
ולא נכנסתי להגיד עלייך קדיש.
הייתי בחוץ, מתבונן בך יודע ששוב לא תהיי
ואין בי מילות נחמה, לא לעצמי ולא לאלוהים

כי רק בעולם שסובב כרצונו כל מילה היא מילת נחמה
ורק בעולם שנברא משברים, כל סדק ושבר, נסדק ונשבר הם תחילת גאולה
ורק תפילה אל מול שער טרוק ומוגף היא תפילה אל מול שער שאולי יפתח

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה